DBT טוב גם להורים

 

האם אנחנו (ההורים) אומרים לעצמנו...?

• "מאוד קשה לי לראות אותה סובלת כל הזמן".

• "לא נורא שלא לומדת ולא עובדת ושוכבת הרבה במיטה, העיקר שלא פוגעת בעצמה".

• "אי-אפשר לבקש ממנה לעשות משהו בבית - היא מיד מתפרצת".

• "אני לא יכולה להפסיק להיות כל הזמן בחרדה על החיים שלה".

• "אנחנו מממנים לו הכול: דירה, סיגריות, טיפול. האם יהיה לזה סוף פעם? מה עוד אני יכולה לעשות כדי שלא תרגיש מקופחת כל הזמן?"

• "אנחנו רוצים הכי-טוב בשבילה והיא חושבת שאנחנו האויבים הכי גדולים שלה".

• "התחילו הלימודים וזה הפך לבעיה שלי לדאוג שיקום בזמן, שיכין עבודות..."

• "הוא כל הזמן מסתבך ואנחנו צריכים לסדר אחריו".

• "איתה אני או דואגת או כועסת, וזה ממש לא אני שאיך שמכירה את עצמי".

• "הבת שלי חותכת את עצמה? לא יכול להיות".

• "הוא מרגיש שאנחנו אשמים במה שקורה לו ולכן חייבים לו הכול".

• "אני מפחדת לצאת מהבית ולהשאיר אותה לבד, לא יודעת מה אני אמצא כשאחזור".

• "אי-אפשר להשאיר כרטיס אשראי בידיים שלו".

• "אני כבר ממש מבולבל: או אני כועס נורא ומונע ממנו הכול או אני מפחד ומוותר לו בכול".

• "הכי קשה לי שמה שאני לא עושה או אומרת, היא מרגישה שאני לא מבינה אותה".

 

אם אמירות כאלה או דומות להן, מרבות להעסיק אותנו, במחשבות ובשיחות שלנו, קרוב לוודאי שאנחנו הורים לילדים הסובלים מרגישות-יתר וקושי בוויסות-הרגשות.

 

לחיות עם אדם-אהוב הסובל מרגישות-יתר וקושי בוויסות-הרגשות זו "תעסוקה" מתישה מאוד, במשרה מלאה, בלא הפסקה.

• יש הורים החווים זאת כנסיעה יומיומית ברכבת-הרים רגשית, אחרים מתארים מתח מתמיד של "ללכת כל הזמן על ביצים". יש הורים המיטלטלים בין-לבין.

• רוב ההורים מרגישים שלא נותנים להם מנוח, שצריכים אותם כל הזמן, ולסירוגין, שדוחים אותם: כאילו שכל הזמן בוחנים אותם, אלא שלא ברור על מה.

 

באווירה כזו, זה לגמרי טבעי והגיוני שהורים ובני-משפחה אחרים ירגישו, לא פעם, בושה, אשמה, דיכאון, עייפות, תשישות, בדידות, חוסר-אונים, כעס ורגשות-קשים דומים.

 

אם כאלה הם החיים שלנו כהורים,  DBT הוא הטיפול שיעזור לנו

• לרכוש לעצמנו כלים להתמודדות יותר אפקטיבית עם הקשיים,

• ישפר את היחסים שלנו עם ילדינו,

• וישפר את איכות החיים שלנו ושל המשפחה.