פסיכותרפיה (מיוונית: פסיכה – נפש, תרפיה – טיפול) היא שיטת-טיפול העוזרת לסובלים מהפרעות ומצוקות נפשיות-רגשיות בעזרת שיחות. הטיפול אפקטיבי במיוחד במצבי חרדה, דיכאון ומשברי-חיים. קיימות שיטות טיפול-פסיכותרפי רבות ומגוונות שכל אחת מהן דורשת התמחות והתמקצעות בתחום.
במכון שלום חברים מומחים מדופלמים בגישות טיפול מסורתיות וחדשניות ובהן:

• טיפול דינאמי.

• טיפול דינאמי קצר-מועד.

• טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT).

• טיפול דיאלקטי-התנהגות (DBT).

 

​

פסיכותרפיה דינאמית

טיפולים פסיכותרפיים בגישה דינאמית מתבססים על התיאוריות של פרויד וממשיכיו ובהתאם מרוכזים בחשיפת קונפליקטים-נפשיים שמכוונים את חיינו ובהבנת יחסי-הגומלין שבין מה שמודע למה שלא מודע לנו בהתנהגותנו. המטפל, לפיכך, לומד את ההיסטוריה האישית של המטופל ועוזר למטופל להיחשף לאיזורי-קונפליקט בהיסטוריה שלו. התהליך הזה מעלה למודעות את הדרכים בהן למד המטופל להתגונן בפני מצבי-קונפליקט מעוררי-חרדה. המטופל הופך מודע לכך "שאין ארוחות-חינם", שההגנות שפיתח ושהן, בד"כ , יעילות בהכחדת החרדה פועלות עם תג-מחיר גבוה המתבטא בהתנהגות מתגוננת, נוקשה, ונעדרת ספונטניות שהיא מקור לסבל קיומי רב.  

כיצד פסיכותרפיה עוזרת לנו למזער סבל ולהתחיל לחיות חיים ספונטניים המבוססים על יכולת-הסתגלות? בטיפול, המתקיים במסגרת בה המטופל חווה אמון, הבנה, הכרה ואמפטיה, נוצר תהליך של "העברה" (transference) שבמהלכו מתעוררים במטופל  רגשות שחש לדמויות משמעותיות בעברו. ניתוח של תהליך-נפשי זה, הנעשה באווירה של קבלה ואמפטיה, מאפשרת למטופל "להתפשט" מהגנותיו,  להבין היחסים והקשרים שיצר ויוצר עם עצמו ועם אחרים ולחזור  ולשחזר את ההיסטוריה האישית שלו בדרך, שהפעם, בניגוד לעבר, היא פחות מתגוננת ויותר הסתגלותית. ההשתחררות מן הצורך להתגונן תדיר בפני לחצים נפשיים מעוררי-חרדה מאפשרת לחיות חיים של חירות: להפסיק לחיות חיים של תגובתיות-מתגוננת ולהתחיל לחיות חיים ספונטניים וזורמים שאנחנו בוחרים לעצמנו.

בדומה לטיפול פסיכואנליטי גם טיפול זה הוא ארוך-טווח ויכול להימשך משנה ועד כמה שנים.

בתנאים מסוימים (תלוי בבעיה בגללה פונים לטיפול ובנתונים האישיים) ניתן להציע טיפול דינאמי קצר-מועד שבו נקבע מראש מועד סיום הטיפול והוא נמשך בין 6-3 חודשים.

בשני המקרים (טיפול דינאמי ארוך וטיפול קצר-מועד) מפגשי-הטיפול הם, עפ"ר, חד-שבועיים כאשר המטפל והמטופל יושבים זה מול זה.

 

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT)

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) הוא סוג פופולרי של פסיכותרפיה שהיא קצרת-מועד וממוקדת בפתרון בעיה רגשית בהווה (למשל: הכחדת התקפי-פאניקה, מיתון דיכאון).

טיפול זה מתמקד בהגברת המודעות שלנו לאופן שבו מחשבות ורגשות משפיעות על ההתנהגות שלנו.

כולנו מרבים לנהל "שיח פנימי" עם עצמנו אך רובנו לא מודעים לכך. נעצור לרגע ונבדוק עם עצמנו: אם שומעים צלצול הטלפון-הנייד מה המחשבה הראשונה ש"קופצת"לנו בראש? או אם חשים בריח כלשהו מה המחשבה המידית שעלתה בדעתינו? מחשבות כמו "אין לי כוח עכשיו לענות" או "הריח הזה מאוד נעים לי" הן חלק מהשיח-הפנימי שלנו. זו תופעה לגמרי נורמלית. כל אחד עושה את זה.

אבל אם צעירה המתכוונת לצאת לבילוי בחרה דווקא בשמלה ישנה ואהובה ש"לא עולה עליה" ואז אומרת לעצמה: "אוף איזה שמנה מכוערת אני, אף-אחד כבר לא ירצה אותי שם" ומוותרת על הבילוי שכל-כך חכתה לו, זו דוגמא למחשבות שלוקחות אותנו למקומות שאינם בריאים לנו.

בפסיכולוגיה קוגניטיבית מכנים מחשבות כאלה "מחשבות אוטומטיות" או "מחשבות לא רציונליות". אלה מחשבות ש"קופצות" לנו לראש באופן אוטומטי למרות שהקשר שלהן למציאות-חיינו, באותו רגע, הוא קטן אם בכלל. יתכן שאותה נערה אכן עלתה במשקלה אך האם באמת הפכה למכוערת? האם בטוח ש"אף אחד" לא יחשוק בה עוד?

במחקרים רבים הוכח כי למחשבותינו ורגשותינו יש תפקיד מכריע בקביעת ההתנהגות שלנו. מישהי בדיאטה מתפתה "לגנוב" כף גלידה ומיד אומרת לעצמה "כרגע הרסתי לעצמי את כל הדיאטה. אני פשוט כישלון מהלך" ו"מחסלת" את כל דלי הגלידה. אחר מקבל ציון גבוה בבוחן פתע ומיד "קופצת" לו מחשבה "טוב, אבל זה לא נחשב, היה לי מזל שהיו שאלות שבדיוק ידעתי,  במבחן האמיתי אני בטוח אכשל" והוא מוותר על השתתפות בבחינה.

טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT) ממוקד במתן עזרה לבעיה ספציפית שעליה מתלונן המטופל ב"כאן ועכשיו" והוא, בד"כ, קצר-טווח (20-12 מפגשים שבועיים). במהלך הטיפול, בשלב-הראשון, המטפל עוזר למטופל לזהות ואח"כ לשנות דפוסי-חשיבה טורדניים שיש להם השפעה שלילית על התנהגותו. בשלב-השני מתמקדים בהפעלה ובהטמעה של מיומנויות-חיים חדשות המאפשרות למטופל נקיטת התנהגויות בריאות יותר עבורו.

המחקר מראה שאנשים שטופלו בשיטה זו בגלל בעיות רגשיות שונות (התקפי-פאניקה, חרדה-חברתית, פוסט-טראומה, דיכאון, הפרעה כפייתית, הפרעת אכילה, התמכרויות, הפרעות-התנהגות ועוד) אמצו והטמיעו מיומנויות-חיים חדשות בהן השכילו להמשיך ולהשתמש גם לאחר זמן רב מסיום הטיפול.