מה זה אישיות? מה זה "הפרעת-אישיות"? האם יש לזה טיפול אפקטיבי?

 

אפרת מגיעה הביתה והחניה שלה תפוסה ע"י מכונית זרה. היא כועסת מאוד ומפעילה את הצופר שוב ושוב עד שהנהג הזר מופיע. כשהוא מפנה את החניה היא "מחנכת" אותו בטון גבוה וכעוס. כעבור יומיים אפרת קובעת עם החבר שלה לצאת לבילוי אבל הוא מודיע לה ברגע האחרון שדווקא היום הוא לא יכול. אפרת מאוד מאוכזבת, מתוסכלת וכועסת. אבל היא אוהבת אותו ואומרת לו שזה לא נורא הם יצאו לבלות ביום אחר. 

אפשר לראות את אישיותו של אדם כסך-כל הדרכים האופייניות לו שבהן הוא מתייחס (במחשבות, ברגשות, בתחושות ובהתנהגות) אל העולם. דרכים אלו, האופי הייחודי של כל אחד מאתנו, בתנאי יומיום רגילים, הן, מצד-אחד, מספיק גמישות וניידות כדי לאפשר לנו להתמודד באפקטיביות עם קונפליקטים ומצד-שני, הן קבועות וככאלה, ניתנות לחיזוי. אפרת נתקלה בשני מצבים שעוררו בה תסכול וזעם. התגובה שלה מותאימה את עצמה לנסיבות ולדמות המעורבת: במקרה הראשון היא נותנת ביטוי לכעסה ובמקרה השני היא כובשת אותו.

הפרעה-באישיות היא דפוס התנהלות קבוע ומתמשך מאז הילדות, שהוא נוקשה ולא מסתגל, רצוף משברים ומתקשה להתמודד באפקטיביות עם קונפליקטים בחיי היום-יום. נועה נתקלה באותם המצבים של אפרת: היא לא מנסה לאתר את הנהג הזר. היא מתפוצצת מזעם ובועטת באוטו. הרגל כואבת לה והיא מתחילה לבכות. היא מתקשרת לאבא ודורשת בצעקות שיבוא מיד לעזור לה, היא לא נרגעת גם כשאבא שלה מגיע ובכיה רק גובר. וגם כשהחבר מאכזב אותה היא מתפרצת עליו בזעם ולא נרגעת כשמנסה להסביר ולהבטיח לה פיצוי. היא מנתקת את השיחה ומרגישה אומללה, שאף אחד לא באמת אוהב אותה ולא עונה לצלצולים החוזרים של החבר משך שבועיים. הקשיים האלה, בהתנהלות היומיומית, לא תמיד בולטים לעין בהיכרות שטחית. זה כמו בית מגורים, שבמבט חטוף נראה בנוי לתלפיות, אבל מקרוב פתאום שמים-לב  שכאן הדלת חורקת ושם יש מרצפת מתנדנדת, חלון תקוע וגם גרם מדרגות שמוביל לשום מקום. נכון, אפשר לחיות עם זה. אבל התקלות החוזרות, מדי יום, בזוגיות, בבית, בעבודה, בלימודים וכדומה מעוררות מתח וחרדה, עלולות להרוס יחסים עם אנשים אחרים, מונעות השגת מטרות בחיים וסופן שממאיסות את החיים. המונח "הפרעת אישיות", לפיכך, בא לתאר אנשים שהם בעלי דפוסי חשיבה, רגשות והתנהגות סוערים ועוצמתיים המפריעים להם לממש שאיפות ומטרות, לפתח יחסים ולשמור עליהם ולהשיג איכות חיים גבוהה.

 

מהי הפרעת-אישיות גבולית?

הא"ג (הפרעת-אישיות גבולית) משמעותה חיים חסרי יציבות הנשלטים ומנוהלים על-ידי רגשות עזים שמשתנים במהירות. מצב זה הופך את חייהם של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית לקשים ומייסרים. הסובלים מהפרעת אישיות גבולית מתקשים לשלוט ברגשותיהם ובדחפיהם: התפרצויות זעם, אלימות והתנהגות מאיימת שכיחות מאוד, וכך גם הסתגרות והתנתקות, במיוחד בתגובה לביקורת או לתסכול. במקרים רבים הסובלים מהפרעת אישיות גבולית, מגיבים בצורה אימפולסיבית מבלי "לעשות חשבון" לתוצאות ומבלי לתכנן מראש. היות שכך, שכיח שיחסיהם עם אנשים אחרים הם דרמתיים, עזים ורצופים "עליות ומורדות". אלה מובילים למשברים רגשיים חוזרים, המלווים במאמצים נואשים וקיצוניים למנוע נטישה ואפילו באמצעות מעשים של פגיעה-עצמית וניסיונות להתאבד. באופן שכיח הדימוי העצמי שלהם, מטרותיהם בחיים והעדפותיהם הפנימיות (כולל המיניות) אינם ברורים להם או שהם שונים מרוב האנשים בסביבתם. על-פי רוב בעלי הפרעת אישיות גבולית סובלים מחרדות מציפות, דיכאונות ובעיות גופניות שונות בצד הרגשה כרונית של בלבול, שעמום וריקנות.

                                                           

מה גבולי בהפרעת-אישיות גבולית?

המונח "גבולי" הוא מוטעה ומטעה. מקורו בפסיכיאטריה של המאה ה־19 אשר החזיקה בדעה כי בעיות או הפרעות פסיכיאטריות שייכות לאחת משתי קטגוריות: נוירוזה, שבה נכללו מטופלים שסבלו מבעיות רגשיות כמו חרדה או דיכאון אך שמרו על קשר מלא עם עולם המציאות ופסיכוזה, שבה נכללו מטופלים שגילו חוויות חושיות או מחשבות משוללות בסיס במציאות ואובחנו כסובלים מסכיזופרניה. מטופלים שלא התאימו לאחת משתי הקטגוריות האלה, דהיינו, מי שלא סבלו מהפרעות חמורות עד כדי אובדן בוחן המציאות, אך, בכל זאת, סבלו מבעיות קשות מכדי להתאים לקבוצת המטופלים הנוירוטיים, נחשבו כשייכים לגבול לא מוגדר כלשהו שבין שתי הקטגוריות.

 

הראשון שתיאר אישיות גבולית (Adolf Stern, 1938) הבחין כי ישנה קבוצת מטופלים הסובלים מרגישות-יתר בלתי רגילה, מצבי רוח מתחלפים במהירות, יחסים בינאישיים סוערים וקשיים בתפיסת המציאות, אשר תרפיה דינאמית לא רק שלא עזרה להם אלא אף החמירה את מצבם. הוא סבר שמטופלים אלה אינם מתאימים לטיפול פסיכואנליטי כיוון שההפרעה שלהם נמצאת בגבול שבין נוירוזה לפסיכוזה ותבע את המושג "Borderline Group". כיום אין עוד מי שמאמינים כי ישנם אנשים שחייהם מתנהלים על גבול הפסיכוזה. עם זאת, עמימות המונח הא"ג תרמה ועדיין תורמת לנטייה לראות במונח זה משהו אחר (דיכאון, הפרעה דו־קוטבית, הפרעת-קשב, הפרעות הנובעות משימוש לרעה בתרופות, סמים, אלכוהול, פוסט-טראומה ועוד) או להתעלם ממנו כליל.

 

הפרעה זו איננה נדירה. 3-2 אחוזים מכלל האוכלוסייה סובלים מהפרעת אישיות גבולית (וכ־200,000 ישראלים!), וזאת בלא להביא בחשבון את הפגיעה בחייהם של בני-משפחתם, של החברים ושל בני-זוגם. על-פי ארגון הבריאות העולמי (WHO), בעלי הפרעת אישיות גבולית מהווים 10% מבין המטופלים במרפאות לבריאות-הנפש ו־20% מן המאושפזים בבתי-החולים הפסיכיאטריים. מבין המאובחנים כסובלים מהפרעת אישיות גבולית, כ-75% הן נשים. הטרגדיה הגדולה של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית היא שכ־90% מהם מבצעים ניסיונות התאבדות וכ־10% מצליחים להתאבד. רובם חוזרים ומספרים כי הסיבות שבגללן הם רוצים למות הן חוסר התקווה, הסבל והכאב שבחייהם, המלווים בתחושה קבועה ומציקה של בדידות, ריקנות וחרדת נטישה.

 

גישה חדשה – תקווה חדשה!

איזו תקווה אפשר לתת לאנשים כאלה, המבקשים את נפשם למות משום שחייהם גורמים להם לכאב בלתי-נסבל?

מיתוס נפוץ אומר: הפרעת ארישיות גבולית איננה ניתנת לטיפול. מי שיש לו הפרעת ארישיות גבולית תקוע איתה לכל חייו. אכן, עד לפני כשלושה עשורים, בטרם היה בידינו הידע שיש לנו כיום, זו הייתה הדעה השולטת בקרב אנשי המקצוע.

 

 

לא עוד  !!

 

נכון כי מטפלים רבים, שהבחינו כי טיפול בסובלים מהפרעת אישיות גבולית, באמצעי הטיפול הידועים, לא הניבו תוצאות, קבעו שההפרעה איננה ניתנת לטיפול. אבל, למה הדבר דומה? למי שנכנס למכון כושר, איננו מצליח להרים משקולת של 100 ק"ג וקובע כי משקולת של 100 ק"ג איננה ניתנת להרמה.כיום ברור כי שיטות הטיפול הקודמות פשוט לא היו אפקטיביות.

 

עובדה: איכות חייהם של בעלי הפרעת אישיות גבולית עוברת שינוי דרמתי לטובה בעזרת שיטות טיפול חדשניות. שיטות אלה מתבססות על הבנה טובה יותר של מקורות ההפרעה הזו, ועוצבו במיוחד לטיפול בהפרעת אישיות גבולית. בעשור האחרון, עדויות ממגוון מחקרים מראות בבירור כי כמה סוגי טיפול כאלה (שמיקודם התנהגותי-קוגניטיבי) אפקטיביים ביותר בטיפול בהא"ג (Lieb, Zanarini et al, 2004). מביניהם טיפול DBT (טיפול דיאלקטי־התנהגותי), המבוסס על התיאוריה הביו־סוציאלית ונתמך על ידי גוף מחקר נרחב ביותר, הוכח כאפקטיבי במיוחד.

 

DBT, הטיפול הדיאלקטי־התנהגותי, מתבסס על התיאוריה הביו־סוציאלית (Marsha Linean, 1993).

DBT משלב עקרונות של טיפול-קוגניטיבי ולימוד מיומנויות חיים, עם הקניית תפיסת עולם דיאלקטית בנוסח הפסיכולוגיה הבודהיסטית.

DBT עוצב במיוחד כדי לאפשר לנו, הסובלים מרגישות-יתר, להחזיר לשליטתנו את יכולת הבקרה והוויסות על רגשותינו, תחושות הגוף שלנו, התנהגותנו, יחסינו עם אחרים ועם עצמנו ("מחזירים את ההגה של החיים לידיים שלנו") ובכך, להפסיק לחיות חיים אומללים ש"קורים" לנו ולהשיג חיים טובים שאנחנו בוחרים לעצמנו.